החלטה בתיק רע"א 7263-05-12

רקע וטענות המבקשים

1.      מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רובין) מיום 25.3.12, במסגרת ת"א 53149-07-10.

הרקע לבקשה זו יתואר להלן.

2.      המבקשים הגישו בבית משפט קמא תביעה כספית נגד המשיבים. על פי הנטען בכתב התביעה, משיב 1 (להלן: " המשיב") פנה אל מבקש 1 (להלן: " המבקש") והציע לו ליטול חלק בפרוייקט שהוא מקדם, בדרך של השקעת כספים נושאת רווחים. המשיב הציג בפני המבקש את פעילותו רבת השנים בכל הנוגע למערך גיוס הכספים לעמותת "עזר מציון" ואת חלקו הנטען בהפיכתה לארגון הגדול והמצליח שהיא היום, והציע למבקש ליטול חלק בפרוייקט דומה שהוא מבקש לקדם בעמותה אחרת בשם "יד אחווה". המבקש קיבל את הצעתו של המשיב והשקיע כספים בפרוייקט. על פי הנטען, גם יתר המבקשים השקיעו כספים בפרוייקט (בין באופן ישיר ובין באמצעות העברת כספים למבקש למטרה זו). בסופו של יום, הפרוייקט לא עלה יפה.

3.      מבלי להיכנס לעומק המחלוקת שבין הצדדים, ניתן לומר בתמצית את הדברים הבאים. אין חולק, כי המבקשים העבירו כספים למשיב בקשר לפרוייקט (יש מחלוקת באשר להיקף הסכומים שהועברו). אין גם מחלוקת, כי כספים אלה לא הושבו למבקשים לאחר כישלון הפרוייקט. נראה שהמחלוקת המרכזית בין הצדדים היא בשאלה האם מהותו של ההסכם בין הצדדים הייתה הלוואה, שבמסגרתה הובטח החזר סכום הקרן למבקשים בכל מקרה, גם במקרה של כישלון הפרוייקט, או שמא מדובר בהשקעה, על הסיכונים הכרוכים בכך, לרבות אבדן ההשקעה.

4.      בד בבד עם הגשת התביעה בבית משפט קמא, על סך של 1,000,000 ש"ח, הגישו המבקשים גם בקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, עד לסך של 1,200,000 ש"ח, על כספים שנטען כי מצויים, בין היתר, בעמותת "עזר מציון" ושאמורים להגיע לידיו של המשיב (במסגרת הסדר פשרה בהליך משפטי שהתנהל בין המשיב לעמותת "עזר מציון").

5.      ביום 9.10.10 ניתנו על ידי רשם בית משפט קמא (א' פוני) צווי עיקול כמבוקש. ביום 15.8.10 הגישו המשיבים בקשה לביטול העיקולים, שבעקבותיה התקיים דיון במעמד שני הצדדים והוגשו סיכומים. ביום 20.9.10, דחה הרשם את הבקשה לביטול העיקולים והותירם על כנם.

6.      על החלטה זו של הרשם הגישו המשיבים ערעור, שנדון בפני בית משפט קמא. בהחלטתו מיום 7.7.11 קיבל בית משפט קמא, באופן חלקי, את הערעור והורה על הקטנת גובה העיקול לסך של 575,000 ש"ח בלבד. יוער, כי גם התיק העיקרי נדון לפני בית משפט קמא.

7.      המשיב הגיש בקשה נוספת לביטול העיקולים ובית משפט נתן החלטה בבקשה זו ביום 25.3.12. זוהי ההחלטה מושא הבקשה שלפניי. בהחלטתו ציין בית משפט קמא, כי מאז ההחלטה הקודמת שניתנה בעניין זה (מיום 7.7.11) התקדם ההליך והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. עיון בתצהירי הצדדים מלמד, כך קבע בית משפט קמא, כי עוצמתה של זכותם הלכאורית של המבקשים פחתה, ומשכך הגיע למסקנה כי יש מקום לבצע הפחתה נוספת בסכום העיקול ולהעמידו על 120,000 ש"ח בלבד. יוער, כי בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי הציע לצדדים לסיים את התיק בפשרה בסכום של 120,000 ש"ח אותו ישלמו המשיבים למבקשים, אך שני הצדדים דחו את ההצעה. הפחתת גובה העיקול לסכום של 120,000 ש"ח נעשתה על רקע הערכתו של בית המשפט את מצב הסיכונים והסיכויים בתיק.

8.      בעקבות החלטה זו הגישו המבקשים בקשה לעכב את ביצועה, וביום 18.4.12 נעתר בית משפט קמא לבקשה והורה על עיכוב ביצוע ההחלטה מיום 25.3.12 עד לסיום הליכי הערעור.

9.      במסגרת הבקשה שלפניי טענו המבקשים, כי טעה בית משפט קמא בהחלטתו להפחית את גובה העיקול. לטענת המבקשים, לא עמד בפני בית משפט קמא חומר נוסף שהצדיק את שינוי החלטתו מיום 7.7.11 ואת הפחתת גובה העיקול. המבקשים פירטו בהרחבה רבה, את הנימוקים המצדיקים, לשיטתם, לקבל את התביעה, וטענו כי יש בכך כדי להוות למעלה מעילת תביעה לכאורה, המצדיקה את הותרת העיקול על כנו (575,000 ש"ח).

10.  בהחלטתי מיום 5.11.12 הוצע לצדדים, לנוכח העובדה שהמועד לשמיעת הראיות וסיכומי הצדדים בפני בית משפט קמא נקבע ליום 29.11.12, לדחות את הדיון בבקשה שלפניי עד לאחר ישיבה זו. המשיבים התנגדו להצעה זו, והמבקשים הותירו את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט. בהחלטתי מיום 19.11.12 הוריתי על עיכוב הדיון בבקשה שלפניי עד לאחר הדיון הנ"ל שנקבע בבית משפט קמא, והצדדים התבקשו להגיש הודעה מעדכנת לאחר הדיון.

11.  ביום 2.12.12 הוגשה מטעם המשיבים "בקשה למתן החלטה" במסגרתה נטען כי בסיום ישיבת ההוכחות שהתקיימה בבית משפט קמא, הביע בית משפט קמא את דעתו - לפרוטוקול - באשר לסיכוייה הנמוכים של התביעה, והתיק נקבע להגשת סיכומים בכתב. בנסיבות אלה ביקשו המשיבים שלא להמתין עוד וליתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

12.  המבקשים הגיבו לבקשה זו. במסגרת זו טענו כי אופן הצגת עמדתו של בית משפט קמא באשר לסיכויי התביעה, כפי שנעשה על ידי המשיבים, הוא מוטעה, וכי הם אף פנו לבית משפט קמא בבקשה לתיקון פרוטוקול. המבקשים הוסיפו וטענו, כי לשיטתם, ישנן ראיות טובות המבססות את כתב התביעה וכי הם יעשו מאמץ בסיכומיהם לשכנע את בית משפט קמא לקבל את התביעה.

דיון והכרעה

13.  הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

14.  המבקשים משיגים על החלטתו של בית משפט קמא שעניינה סעד זמני. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות שעניינן סעד זמני, אלא במקרים חריגים. כפי שיובהר להלן, לא מצאתי כי המקרה שלפנינו בא בגדרם של אותם מקרים חריגים.

15.  כידוע, שני שיקולים מרכזיים מובאים בחשבון בעת מתן החלטה בעניין סעד זמני. האחד, שאלת קיומה של זכות תביעה לכאורה. השני, שאלת מאזן הנוחות בין הצדדים. בהחלטתו מיום 7.7.11 שקל בית משפט קמא את שני השיקולים הללו וקבע, על יסוד הערכתו את החומר שהונח לפניו, כי יש מקום להפחית את גובה העיקול לסך של 575,000 ש"ח. בהחלטה מיום 25.3.12, מושא הבקשה שלפניי, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי, בין היתר, בהתחשב בחומר נוסף שהתוסף לתיק, תצהירי הצדדים, הרי שעוצמת זכות התביעה הלכאורית של המבקשים הינה פחותה ממה שהיה נדמה מלכתחילה, וכי הדבר מצדיק ביצוע הפחתה נוספת של סכום העיקול. אני סבור, כי אין מקום להתערב בקביעה זו של בית משפט קמא, המצויה במתחם שיקול דעתו, ואשר נשענה על הערכתו את מכלול הראיות שהונחו לפניו והתרשמותו מהן.

16.  לא למותר לציין, כי מעיון ב"בקשה למתן החלטה" שהגישו המשיבים ביום 2.12.12 ובקטע הפרוטוקול שצורף לה, עולה, כי לאחר שמיעת ראיות הצדדים הביע בית משפט קמא את הערכתו באשר לסיכויי התביעה לפיה "יקשה על התובעים להביא את הספינה לחוף מבטחים". דומה, כי אף בכך יש כדי לחזק את החלטתו של בית משפט קמא להפחית את גובה העיקול. יוער, כי במסגרת תגובה שהגישו המבקשים לבקשה זו צורפה בקשה לתיקון פרוטוקול שהגישו בבית משפט קמא, בהתייחסם לציטוט הנ"ל מפיו של בית משפט קמא. על פי הנטען בבקשה זו, המבקשים עותרים מבית משפט קמא למחוק ציטוט זה מהפרוטוקול - אף שהם אינם חולקים כי נאמר - זאת, בין היתר, מתוך חשש כי הדבר עלול להשפיע על שיקול דעתו של בית משפט זה.